בלוג

הקושי והתסכול

בשלושת השבועות האחרונים אני קצת חולה. מה זה "קצת" תשאלי אותי? בשבועיים הראשונים קצת השתעלתי, וזהו. לא משהו מיוחד. התעלמתי מהנושא. אח"כ הגיעה המכה הרצינית – נזלת איומה מלווה לפעמים בכאבי ראש בגלל שאיזור הסינוסים סתום. ובכלל הרגשה כללית מזופתת. חולה בלי חום! אין דרך אחרת לקרוא לזה.

זה השפיע על כל כולי, על ההרגשה, על התנהגות, על ביצועי תכנונים עסקיים. בקיצור על הכל. ולא לשכוח שאני בהיריון בחודש חמישי (תודה תודה, מזל טוב לי, מי שלא ידעה :-)). ויש לי 2 ילדים קטנים שאותם כל זה לא מעניין… ובן זוג שבחצי שנה הקרובה נמצא בלחץ בעבודה וחוזר הביתה בשעות שהילדים כבר ישנים, ועסק שצריך לקדם… אין ב'-ים (בתים) או ג'-ים (גימלים) כמו בצבא. לא קיבלתי "אישור להיות חולה".

אנטיביוטיקה שהרופא רשם סירבתי לקחת בתוקף, על אף הלחץ הכבד שהפעיל עלי אהובי שראה באיזה מצב אני נמצאת ודאג לי מאוד. דעתי האישית (והמקצועית) שברוב הפעמים היא עושה יותר נזק מתועלת. (מחשבות: "עדיף שתחזור הביתה מוקדם יותר- זה יהיה נחמד, ותפסיק לעשות לי הרגשה עוד יותר זיפתית עם עצמי… סתם.., הוא לא אשם במה שעובר עלי, הוא רק מנסה לעזור בדרך שהוא מכיר").

אני אמורה להוות דוגמא, להיות בריאה!!! העסק החדש שלי הוא לא פחות מ- "בריאות בקלות". אני אמורה ללמד אחרים איך להיות בריא בקלות?! בדיוק עכשיו זה הזמן המתאים לכך.. איך אני מראה את הפרצוף שלי ככה ברחוב? הרבה תסכול, בושה. בקיצור – זוועת עולם.

קצת אור בקצה המנהרה

אבל את יודעת מה? מצבי קצת השתפר, למרות שאני עדיין לא מרגישה הכי בריאה בעולם. השבוע, והיום במיוחד, הבנתי למה. הבנתי למה דווקא עכשיו ודווקא אני חולה (לא שלרגע האשמתי מישהו או בכיתי למה אני). אבל הבנתי באמת מהי הסיבה שהייתי צריכה את המחלה הזאת, את צלצול ההשכמה הזה כרגע.

אז מה הבנתי:

1. כמו שקורה לרבות מבנות המין היפה, ובמיוחד האמהות שבינינו, אנחנו נוטות לשכוח את עצמינו לפעמים. אומנם אני מלמדת אחרות שחשוב להשקיע, חשוב לא להזניח, חשוב להתייחס לעצמנו- לגוף, לרגש ולנשמה שלנו. אבל גם אני צריכה שמישהו יזכיר לי זאת לפעמים. ולפעמים הרבה. גם אני צריכה ליווי ותמיכה חיצוניים. אני צריכה שיזכירו לי ללכת לישון בזמן, לאכול כמו שצריך, לשתות מספיק מים, לעשות שימוש ב"תרופות סבתא", לקחת ויטמינים מתאימים. כל הדברים הקטנים היומיומיים האלה שמשנים את כל מהלך היום לכאן או לכאן.

2. אמונות פנימיות. בכל פעם שאני מצליחה להתקדם יפה במשימות שאני מציבה לעצמי, אם זה בבית או בעסק, "מגיע משהו שמקלקל לי", עוצר בעדי, לוקח אותי 2 צעדים אחורה. בעבר כנראה הייתי חושבת משהו בסגנון של: "נו בטח, אני לא מוצלחת, אני לא מסוגלת", היום ההבנה וההתבוננות שלי על "דברים שקורים" היא אחרת. היום אני מבינה שהמשהו הזה אני זימנתי לבד לחיים שלי כדי להוכיח לעצמי עוד הפעם ש"האמונות המעכבות שלי נכונות, שאני לא אתקדם בחיים". היום המחשבה החדשה שעוזרת לי להתמודד היא, ש"אני רק צריכה להבין 'למה' ", אבל לא מתוך אשמה, אלא בשביל עצמי. מחשבה זו מנחמת ומרגיעה אותי, למרות הקושי איתו אני מתמודדת. ברגע שאני מבינה את ה"למה" הזה, ו-"מה הוא בא ללמד אותי", זה בדיוק הרגע שבו הריכוז והצלילות חוזרים אלי ואני מתחילה להיות הכי אפקטיבית בעולם, הכי גאה בעצמי. והרגעים האלה מגיעים הרבה יותר מהר והרבה יותר פעמים ממה שהיה קורה בעבר. זה רק עניין של תרגול, של הבנה, של הסתכלות.

   מה שחשוב זה לזכור את הפעם הקודמת שזה קרה לך ואיך יצאת מהסיטואציה. וזה עובד נפלא. וכל פעם נותן אנרגיה ומעלה ביטחון ביכולת שלך להצליח.

שיעור ותזכורת שהייתי זקוקה להם

אז גם הפעם אני מודה לצינון הזה שתקף אותי באמצע הקיץ.

אני מודה לו שהזכיר לי לדאוג לעצמי, לעשות וליישם בעצמי את כל אותם הדברים שאני כל הזמן מדברת עליהם עם אמהות אחרות, הזכיר לי את החשיבות שלהם (שתייה מרובה, תזונה נכונה, שינה ומנוחה וכד') בחיים שלנו.

אני מודה להרגשת חוסר המיקוד שאפפה אותי בשבוע-שבועיים האחרונים, כי היא הזכירה לי שאני לא צריכה להיות עסוקה בהלקאה עצמית על זה שאני לא עומדת ביעדים ומטרות עסקיות שהצבתי לעצמי בתקופה הזאת. מזכירה  את החשיבות של לדעת לקחת פסק זמן, לדעת גם להסתכל על הדברים מהצד ולראות שאולי זה רגע טוב להתבונן ולשפר את המטרות. להרגיש בסדר עם עצמי שאני לפעמים צריכה לעצור, להיות נוכחת ברגע שמרגיש מוזר ואפילו ליהנות ממנו. וברגע שזה קורה, פתאום מגיעים הצלילות, הריכוז והתובנות, ויש הרבה יותר תוצאות.

ועכשיו תורך!

ספרי איך את מתמודדת עם הקושי של מחלה, לרוב "בלתי צפויה" ו"בדיוק בזמן הלא מתאים"? איזה מחשבות ותחושות עוברות עליך בסיטואציה הזאת? וכמובן שתפי אם יש לך טיפים שווים איך להבריא ומהר  🙂

אשמח לקבל את תגובתך מתחת לפוסט או בדף הפייסבוק

הרבה בריאות לכולנו, אירינה גלוזמן